פסק-דין בתיק ע"פ 6941/04

השופט א' רובינשטיין:

           זהו ערעור המדינה על קולת עונשה של המשיבה, אשר הורשעה בבית המשפט המחוזי בסדרה ממושכת ביותר של עבירות גניבה בידי מורשה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף והפצה בנסיבות מחמירות ועבירות נוספות, במסגרת שבעה אישומים, שנעשו במסגרת עבודתה כסוכנת ביטוח של חברת "מנורה". העבירות נעשו בין השנים 1995 ל-2001, קרי לאורך תקופה ממושכת, בשיטתיות מרובה, תוך פגיעה כלכלית קשה בקרבנות העבירה. סכום הגניבות הגיע כדי למעלה ממיליון ש"ח, שאמנם חלק משמעותי מהם הוחזר לחברת הביטוח אך סכום גדול, למצער כחצי מיליון ש"ח, לא הוחזר.

           בינואר 1996 - במהלך ביצוען של העבירות נשוא התיק הנוכחי - הורשעה המשיבה בעבירה של גניבה בידי מורשה, בעת היותה בעבר פקידת בנק בכירה, תוך פגיעה קשה באמונה של מתלוננת,לקוחת הבנק. באותו תיק הוטל על המשיבה עונש של מאסר בן חמישה חודשים לריצוי בעבודות שירות, וכן הושת עליה עונש מאסר על תנאי לתקופה של שבעה חודשים.

           בתיק הנוכחי, שבו הודתה המשיבה, הוטלו עליה 30 חודשי מאסר, מתוכם 18 בפועל והיתרה על תנאי למשך שלוש שנים, וכן הופעל במצטבר עונש המאסר המותנה מן התיק הקודם, כך שסך העונש שהוטל על המשיבה בבית המשפט המחוזי הוא 25 חודשי מאסר בפועל בנוסף למאסר על תנאי. בית המשפט המחוזי נדרש, בנמקו את גזר הדין, לריבוי העבירות ולמשכן, ועם זאת לנסיבות האישיות ולהודאה.

           המדינה מערערת על קולת העונש, ונימוקיה עמה, כי ריבוי העבירות, חומרתן ואורך התקופה משמעם מסכת עבריינית אינטנסיבית ולא מעידה חד פעמית; העובדה שהעבירות בוצעו ערב גזר דין בתיק של גניבה בידי מורשה ובצלו של מאסר על תנאי מחמירה את התמונה. הצורך בהרתעה בקשר לעבירות של גניבה בידי מורשה, מצדיק לשיטת המדינה עונש גבוה יותר.

           בא כוח המשיבה טען, כי שולחתו נענשת לאורך כל הדרך על אותו תיק שבו נגזר דינה ב-1996, שכן הוא עמד לה לרועץ הן ביחס הפרקליטות לתיק, הן ביחס בית המשפט. כן הפנה לתסקירי שירות המבחן שפרסו את נסיבותיה האישיות הקשות. תסקיר מעדכן שהוגש לנו הטיל ספק בהטמעת לקחיהם של המעשים על ידי המשיבה ובאפשרות טיפולית.

           לדעתנו, דין הערעור להתקבל. כבר ציין בית המשפט המחוזי את המסר ההרתעתי הנחוץ כלפי המשיבה וכלפי ציבור עבריינים בפוטנציה המנצלים אמון ציבור כדי לעשות בכספי הזולת כבתוך שלהם. לדעתנו, מסר זה ראוי שיתבטא בענישה מתאימה, מחמירה יותר. גניבה בנסיבות בהן מדובר מהווה ניצול אמונם של לקוחות, במקרה דנן לקוחותיו של סוכן ביטוח, ואמון חברת ביטוח, למטרותיה של המשיבה. זו תופעה מכוערת החוזרת ומתגלה בפני בתי המשפט. ועוד, לא בכדי שבה התביעה ושב בית המשפט אל העבירה הקודמת של המשיבה, זאת - לא רק בשל המאסר על תנאי, שהיה צורך להידרש אליו, אלא בגלל הדפוס העברייני העצוב שנגלה, מימי עבודתה בבנק אל ימי עבודתה כסוכנת ביטוח, ושבעטיו גם ירדה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא של מאסר, אותו היא מרצה כיום.

           בית המשפט ראוי שיתן יד למאבק נגד מי שמנצלים לרעה את אמון הזולת ששם בהם מבטחם ושולחים ידם אל ממונו. אמרו חכמים: "אי זהו גנב, זה הלוקח ממון אדם בסתר ואין הבעלים יודעים, כגון הפושט ידו לתוך כיס חברו ולקח מעותיו ואין הבעלים רואים" (רמב"ם, משנה תורה, הלכות גניבה א', ג').

           אין מנוס, לדעתנו, מהגדלת המאסר בפועל המוטל על המשיבה. נוסיף, כי עיינו בפסיקה שהציגו באי כוח הצדדים, זו בכה וזה בכה. נחה דעתנו, כי ענייננו מצדיק התערבות בגזר הדין קמא. אנו מקבלים איפוא את הערעור, במובן זה שתקופת המאסר בפועל שהושתה על המשיבה תעמוד על 36 חודשים. מתוך עונש המאסר המותנה שהפעלתו תעמוד בעינה, יהיו ארבעה חודשים מצטברים לעונש האמור ושלושה חופפים, כך שתקופת המאסר הכוללת בפועל תעמוד על ארבעים חודש (במקום 25). המאסר המותנה שהוטל בתיק זה (שנה למשך שלוש שנים מיום שחרורה של המשיבה) יעמוד בעינו.

           ניתן היום, ג' בשבט תשס"ה (13.1.2005).

ש ו פ ט ת                             ש ו פ ט                               ש ו פ ט

       /עכב

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: